גמרא
פירוש
שָׁלֹשׁ טוּמְאוֹת פּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת שְׁתַּיִם בְּכׇל אַחַת וּשְׁלִישִׁית אֵין בָּהֶן וְאֵלּוּ הֵן מְלֹא תַרְוָוד רָקָב וְעֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְגוֹלֵל וְדוֹפֵק.
מְלֹא תַרְוָוד רָקָב מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וְהֵיכָן מַגָּעוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.
עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וְהֵיכָן אׇהֳלוֹ עִם אַחַת מֵהֶן.
גּוֹלֵל וְדוֹפֵק מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְהֵיכָן מַשָּׂאוֹ עִם אֶחָד מֵהֶן.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ח. ביצת השרץ המרוקמת וכו׳. יש שרץ מטיל ביצים, הצב והלטאה והחומט. מרוקמת. שנוצר בה אפרוח, ואפי׳ הכי טהורה, לפי שאי אפשר ליגע בה. ניקבה כל שהו, טמאה. ואע״פ שלא נגע אלא בקליפתה, שהשומר מוציא לו טומאה, כיון שאיפשר לו ליגע באפרוח. ושיעור נקיבתה במשהו, שהרי אפשר ליגע בו בחוט השערה שלו, כלומ׳ של הנוגע, אע״פ שאין יכול ליגע בו בבשרו. דאע״ג דגבי זב לא חשיב נגיעה אלא בבשר, כדאמרינן מה פכים קטנים שטהורין בזב טמאין במת, התם משום דכתי׳ והנוגע בבשר הזב.
ודוקא מרוקמת, שיש בה אפרוח, שאם אין בה אפרוח, לא מטמא, דמרבינן לה לביצת השרץ שמטמאה מריבוי הטמאים, יכול אפי׳ לא ריקמה, תלמוד לומ׳ השרץ, מה שרץ שריקם אף כל שריקם. ניקבה כחוט השערה. שער ראשו המחובר לו, אם נגע בתוכו טמא, ששער המחובר הרי הוא כבשר, בין שער טהור הנוגע בטומאה, בין שער טמא הנוגע בטהור, והכי תניא בתורת כהנים.
ודוקא במגע, אבל לא במשא, שאין השרץ מטמא במשא.
ט. עכבר שחציו בשר וכו׳. יש מין עכבר שאינו פרה ורבה, אלא שנוצר מעצמו מן האדמה, כדרך שהאשפה משריצה תולעים, ואם עדיין לא נגמר העכבר אלא צדו אחד, הימני או השמאלי, או העליון או התחתון, הנוגע בבשר טמא, באדמה שכנגדו טהור.
ור׳ יהודה פליג ואמ׳ שאם נגע באדמה שכנגד הבשר נמי טמא. ובגמ׳ מוקים לה כגון שהשריץ חציו על פני כולו, כלומ׳ כל ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו, שאם לא היה כן לא היה טמא אלא אם כן נוגע בבשר.
ומרבינן ליה בגמ׳ מריבוי בשרץ השורץ, אע״פ שלא השריץ כולו אלא חציו.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
ודוקא מרוקמת, שיש בה אפרוח, שאם אין בה אפרוח, לא מטמא, דמרבינן לה לביצת השרץ שמטמאה מריבוי הטמאים, יכול אפי׳ לא ריקמה, תלמוד לומ׳ השרץ, מה שרץ שריקם אף כל שריקם. ניקבה כחוט השערה. שער ראשו המחובר לו, אם נגע בתוכו טמא, ששער המחובר הרי הוא כבשר, בין שער טהור הנוגע בטומאה, בין שער טמא הנוגע בטהור, והכי תניא בתורת כהנים.
ודוקא במגע, אבל לא במשא, שאין השרץ מטמא במשא.
ט. עכבר שחציו בשר וכו׳. יש מין עכבר שאינו פרה ורבה, אלא שנוצר מעצמו מן האדמה, כדרך שהאשפה משריצה תולעים, ואם עדיין לא נגמר העכבר אלא צדו אחד, הימני או השמאלי, או העליון או התחתון, הנוגע בבשר טמא, באדמה שכנגדו טהור.
ור׳ יהודה פליג ואמ׳ שאם נגע באדמה שכנגד הבשר נמי טמא. ובגמ׳ מוקים לה כגון שהשריץ חציו על פני כולו, כלומ׳ כל ארכו של שרץ מראשו ועד רגליו, שאם לא היה כן לא היה טמא אלא אם כן נוגע בבשר.
ומרבינן ליה בגמ׳ מריבוי בשרץ השורץ, אע״פ שלא השריץ כולו אלא חציו.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
הערות
Gemara
Peirush